פסק-דין בתיק ת"א 17819-03-09

מבוא

1. התובעת, ילידת 1955, עותרת, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בעקבות אירוע נפילה מיום 19.4.02. הנתבעת היא מועצה מקומית מג'דל שמס שלטענת התובעת בתחום שיפוטה ארעה התאונה נשוא התובענה.

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת, כי ביום 19.4.02 בשעות הבוקר, בעת שצעדה ברחוב ותוך כדי שניסתה להתרחק מרכב שנסע במקום, נתקלה רגלה במהמורה והיא נפלה ונחבלה ברגלה השמאלית.

3. לטענת התובעת, למקום התאונה הגיעו בנה וד"ר ואסף חאטר אשר בדק אותה ואבחן נפיחות בקרסולה, רגישות במישוש והגבלה בתנועות רגל שמאל. לאור חשדו, כי מדובר בשבר בקרסול הפנה אותה ד"ר ואסף לבית חולים זיו.  בבית החולים התובעת נבדקה, עברה צילומי רנטגן מהם עלה, כי היא סבלה משבר בקרסול והיא אושפזה במשך שלושה ימים. לטענתה, ביום 14.6.02 הוסר הגבס מרגלה אולם התברר, כי אין חיבור מלא במקום השבר. לטענתה, מאז הסרת הגבס מצבה החמיר והיא המשיכה לסבול מכאבים ונפיחות ולא הצליחה לדרוך על רגלה השמאלית. בהמשך, אושפזה התובעת בבית חולים רמב"ם, עברה החלפה של מפרק הקרסול ורגלה גובסה.

4. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור 20% מיום 1.8.06 וזאת במסגרת תביעת נכות כללית. התובעת טוענת, כי מומחה מטעמה ד"ר האשם קאסם קבע, כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 65% וכי מצב הקרסול יחמיר בעתיד וכי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית.

5. התובעת טוענת, כי טרם התאונה היא עבדה במטעים המשפחתיים ובעקבות התאונה, משפחתה נאלצה להעסיק עובדים בשכר ובשל כך נגרם לה נזק ממוני רב. לטענתה, מאז התאונה היא אינה יכולה להתהלך ללא קביים ומגן קרסול, היא מתקשה בעליה וירידה במדרגות ונזקקת לעזרת צד שלישי לשם ביצוע פעולות יומיומיות.

6. לטענת התובעת, על הנתבעת לפצותה שכן התאונה ארעה בשל רשלנותה והפרת חובה חקוקה על ידה. התובעת טוענת, כי הנתבעת התרשלה שעה שלא דאגה לנקוט באמצעי זהירות סבירים בכדי להסיר סכנה של פגיעה בהולכי רגל, לא תיקנה באופן נאות ותוך זמן סביר את הבור נשוא התובענה, לא גידרה את הבור, לא הציבה תמרור אזהרה, לא ערכה סיורים יזומים לשם איתור מכשולים ברחובות בתחום שיפוטה ולא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין. לטענתה, היה על הנתבעת לצפות את התרחשות הנזק בשל הבור ולצפות, כי מי שייתקל בבור עלול ליפול ולהיפגע והיה עליה לנקוט באמצעי הזהירות המתחייבים בכדי לדאוג לתקינות הכבישים והמדרכות.

7. לחלופין טענה התובעת, כי אינה יודעת ואין באפשרותה לדעת מה הנסיבות הממשיות שבהן ארעה התאונה וכי הכביש בו ארעה התאונה היה בחזקתה ו/או בפיקוחה ו/או בשליטתה הבלעדית של הנתבעת והמקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה מאשר עם מסקנה הפוכה ועל כן על כתפי הנתבעת מוטל הנטל להוכיח, כי לא התרשלה ובשל התרשלותה נגרם הנזק של התובעת.

8. התובעת עותרת לפיצוי בגין העסקת עובדים במקומה בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, התאמת דירה וכאב וסבל.

9. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה לאחר התיישנותה ועל כן דינה להדחות לחלופין לאחר שיהוי רב. הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות התאונה, את הטענה כי התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה, את הנזקים הנטענים וקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה. לטענתה, הנזקים הנטענים מוגזמים ומופרכים. עוד טוענת, כי התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית של התובעת.

10. הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד חברת הביטוח הראל אשר ביטחה אותה במועדים הרלוונטיים. לטענתה, ככל שתחויב לפצות את התובעת הרי שעל הצד השלישי לפצותה ו/או לשפותה.

11. הצד השלישי טוען, כי דין ההודעה נגדו להדחות בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות. לטענתו, קמה לו הזכות להתנער מהכיסוי הביטוחי, המוכחש, עקב הפרת הוראות הדין ו/או הפוליסה ובפרט העדר דיווח אודות האירוע דבר שהכשיל את בירור החבות.

הראיות

12. מומחה מטעם התובעת קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 65%. המומחה מטעם הנתבעת קבע, כי נכותה הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה הינה בשיעור 20%. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 4.3.10, פרופ' מאיר ניסקה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך חצי שנה ו- 50% למשך שלושה חודשים. כמו כן קבע, כי נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת הינה בשיעור 37%.

13. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה ושל מר אלמרעי אחמד (להלן: "אחמד")- בנה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חסן מחמוד- מזכיר המועצה. התובעת ואחמד נחקרו על האמור בתצהיריהם. במסגרת חקירה ראשית אישר מר חסן מחמוד את האמור בתצהירו. התובעת והצד השלישי ויתרו על חקירתו. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

14. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנסיבות התאונה ובאשר לנזקי התובעת.

15. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, לאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה מהנימוקים שיפורטו.